Sunday, March 27, 2005

חזרה לשגרה

אז יצאתי מההסגר, ואני מעריכה כל רגע בחוץ, אפילו בעבודה (בינתיים).
כדי לחגוג את החלמתי ואת שתי שנות החברות שלנו, נסענו לאילת למלון אגמים לסופ"ש. היה מרגיע, כיף אמיתי שהגיע בדיוק בזמן. עמית הזמין לנו חדר שיש לו מרפסת שיזוף ממנה ניתן לרדת ישר לנחל שמוביל הישר לבריכה. אמנם לא נרטבנו יותר משכשוך רגליים, כי היה עוד קריר, אבל בהחלט השתזפנו ונחנו לנו במרפסת. היינו בסדנת שיאצו והמטפל הראה לנו שיטות לחיצה ששחררו לנו את הגב (ובאופן כללי את הצורה)והלכנו לסרט תלת מימדי באיימקס.הסרט היה מרשים והאולם גם, אך היתה לנו שם חוויה יוצאת דופן שלא קשורה באופן ישיר. כשחיכינו בתור ואכלנו לנו בשקט את הפופקורן שלנו, ניגשה אלינו אישה מבוגרת, חייכה ואמרה ש"לא יכולתי להתאפק, הריח הזה משגע אותי" ובאותה נשימה - דחפה את ידה הזרה אל דלי הפופקורן שלנו. מיותר לציין שהיינו בשוק, אני התאוששתי ראשונה ושאלתי אותה אם היא מתכוונת לשלם לנו על זה?, היא חייכה, אמרה תודה ונעלמה. מזל שעמית לא התאושש מההלם לפני שהיא הלכה אחרת הוא היה נוקט באלימות. זו התנהגות שאופיינית להודים, או לילדים שלא מסוגלים להשתלט על יצריהם, לא לאישה מבוגרת.
חוץ מזה, השתדלנו לא להתערות עם אנשים יותר מדי, אכלנו טוב ונחנו נחנו נחנו! נסענו דרך כביש 6 כך שלקח לנו די מהר וחזרנו הביתה מלאי אנרגיות ומצברים להתחיל את השבוע.
ברצוני להוסיף, כי הנופש התאפשר בזכות נעמה ורן ששמרו על דורי. אצלם המצברים רק התרוקנו, כשגילו תקלה באזעקה של הפז'ו. לאחר נסיון להדליק אותו עם כבלים, התגלה שכנראה הסטרטר לא בסדר. אנחנו נבדוק את זה בהמשך.
נעמה ורן נשארו אצלנו לראות את המשחק (ישראל-אירלנד 1-1) רן צפה עם עמית, ואנחנו עודדנו מחדר השינה, בעודנו צופות בסדרת הSOAP הבריטית שלי - נשות הכדורגלנים....
והיום אני הולכת פעם ראשונה ללימודים אחרי חודש הפסקה.

Sunday, March 20, 2005

מי מפחד מהחושך - עדון

רגעי השמחה היו קצרים ומעטים. אכן יום שישי התאפיין בהשכמה מאוחרת יחסית אבל יום שבת וגם היום,יום ראשון , התאפיינו ביקיצות ליליות כדי שתוכל לצאת החוצה ולחרבן. אומנם היום שוב הערנו אותה לפני שהיא העירה אותנו אבל בלילה היא התעוררה באמצע. אני מקווה שמדובר במשהו זמני (אולי החלפת המזון שלה גורמת לזה).
http://www.geoinfo.technion.ac.il/home/main.htmבלי קשר, נפתח סוף-סוף האתר של גיאו-אינפורמציה תוכלו לראות תמונה שלי ביום הפתוח של הטכניון בתל-אביב בחלק שנקרא "גלרית תמונות". חוץ מזה, ביו םשבת יצאנו עם יוליה לטיול רגלי ארוך פה בשכונה - הלכנו לראות את הפרוייקטים החדשים שבונים דרומית אלינו. נראה לי שהיא די נהנתה למרות שהיה לה קצת חם.

Friday, March 18, 2005

מי מפחד מהחושך

אושר. אושר עילאי. זה מה שמרגיש אדם שקם לפני שכלבתו מעירה אותו בבוקר. הכוננה כמובן אליי ואל יוליה. אכן, לחר כחצי שנה שהיא אצלנו הצלחנו במשימה שלנו והיום היא התעוררה אחרינו. יותר נכון, היא התעוררה בשעה שהיא תמיד מתעוררת אבל היא לא באה להציק. הסיבה העיקרית: חושך כמעט מוחלט שהיה בדירה בזכות התריס שבסלון שתיקנתי. זהו, אני מאוד מקווה שהמגמה הזו תמשיך גם מחר ואז נוכל לישון עד מאוחר ביום שבת, כמו שצריך.
זהו, רק רציתי לחלוק איתכם את ההרגשה הזו.

Monday, March 07, 2005

העין החצי פקוחה

סוף סוף הורידו לי את התחבושת אתמול ואני מעיזה לכתוב קצת.
על הניתוח כבר שמעתם כל מה שיש והאמת שאני מנסה לא לחשוב על מה שעשו לי כי זה די דוחה להתעסק בעין בכלל ומאחורי העין בפרט, מספיק לי להזליף טיפות ארבע פעמים ביום ואין צורך לפרט.
עכשיו אני בבית, מנסה לא לטפס על הקירות מחוסר מעש, עמית עדיין לא נותן לי לעשות כלום, אז אני ישנה, רואה טלויזיה וקוראת. אני נאחזת בניסיונו של אסף שהסביר שמתרגלים מהר מאוד להיות מובטלים והימים טסים.
העין שלי נראית די מפלצתית, ואני מרגישה כמו פורסט ויטקר השחקן ב"גוסטדוג" עם העין החצי פקוחה שלו,אם הוא הצליח להתפרסם איתה, מי אני שזה יעצור בעדי?
קראתי את כל החוויות של ההורים, נזכרתי בחיוך בטיבטים החמודים, אבל כשבאתי להתקשר אליהם והפקיד בקבלה אמר לי שהם אינם נזכרתי בעצבים בהודים המאוסים שיעדיפו לשקר ולאמר שההורים הלכו לאכול מאשר להסביר שהם פשוט לא יכולים לקשר את השיחה ישירות לחדר...
עמית ציין שיש מין המאזוכיזם במטיילים הישראלים (ואני בתוכם) שמתעצבנים מההודים ועדיין רוצים לחזור, ואני שבתי על המשפט הקבוע שלי, אני מתגעגעת להודו, לא להודים.

Thursday, March 03, 2005

עיניים שלי - הסבר

לכל קוראי הבלוג שאינם בקיאים במתרחש להלן תקציר העניינים:
Last time on Dynasty...
הדס, במהלך מפתיע, החליטה שהיא לא רואה טוב והלכה לרופא כדי לקבל אישור.
הרופא הסכים לחלוטין (הרי איך אפשר לא להסכים לפרצוף כזה חמוד). בכל מקרה, הוא אף התעלה על הדס והורה לה שהמצב חמור ולכן ישצריך לעשות ניתוח (כדי שגם קופת חולים תרוויח מכל הסיפור) והדס, בחורה ממושמעת מאז ועד בכלל, לקחה את עצת הרופא והלכה לעשות ניתוח בעיניים. מתברר, שהרשתית שלה התמלאה חורים (כנראה מעודף קריאה היא לא עמדה בעומס) ולכן צריך להוסיף שכבת סיליקון כדי לסתום את החורים שנוצרו. פחות מ-24 שעות אחרי שאושפזה יצאה הדס בריאה וקצת פחות רואה מבית החולים לאחר ניתוח ברשתית. כעת, לאחר שקיבלה את מה שרצתה, הוסיפו הרופאים חטא על פשע ונתנו להדס עוד 3 שבועות של גימ"לים בבית (שהדס קיבלה בחוסר רצון מופגן). אז זהו, פחות או יותר, הסיפור קצת יותר במלואו. כולנו קווה שהדס תחלים מהר ולא תציק לנו יותר מדי (סתם!!!!!) ותחזור לעצמה כמה שיותר מהר.
אגב, נכון לשעה 3 בבקור (שעון ישראל) ההורים נמצאים בדלהי. אין עדיין עדכונים נוספים. ברגע שיהיו אשתדל לעדכן.
אגב אגב, עמית - אם אתה קורא את זה תקריא גם להדס.

Wednesday, March 02, 2005

הו, עיניים שלי...

זהו, הניתוח מאחורינו. גם הטיסה יצאה לדרך לא ממזמן. אכן, שבוע עמוס...
שלושה שבועות - זה פרק הזמן שהדס צריכה להשאר בבית, ללא מעש, על מנת לתת לשרירי העין
המאוחים להתחזק, עד להתאוששות מוחלטת של העין. אנחנו מחזיקים אצבעות.
ביום שבת הקרוב, נפגש כולנו וגם ההורים שלי ואחותי ל"על האש" אצלנו בבית, אירוע שגם נחגג לכבוד יום הולדתה ה-24 של אחותי.
היום התבשרתי ששותפי לחדר בעבודה עוזב את הצוות לטובת מחלקה אחרת (מה שבדיוק רצה), כך שמצד אחד, אני שמח על כך שאקבל את מקומו (ליד החלון...), אבל עצוב שאקבל בנוסף את עבודתו, לפחות לזמן הקרוב.

אז שהשבוע הקרוב יהיה קל יותר לכולנו, מהנה, מרתק ומאתגר ונחיתה נעימה לאפי ואתי בהודו :)